• hadadidror

האסימון נופל בדרך הקשה

מדהים אותי איך לפעמים אני חושבת שאני מבינה משהו, כשבעצם אני עוד לא. האסימון בדרך כלל נופל רק בשלב מאוחר יותר ברגע האמת, כשאני מתנסה בעצמי בדבר הזה שניסו להסביר לי ולהכין אותי אליו. לפעמים אפילו לא הייתי מודעת שמלמדים אותי משהו חדש, עד שזה היכה בי (גם מילולית).




זה יכול לקרות בכל מיני תחומים בחיים- בעבודה, עם חברים ומשפחה וכו', אבל כרגע אני מתכוונת, איך לא, לרכיבה על אופניים (כי תכל'ס זה מה הכי חשוב בחיים).

פעם, כשרק התחלתי להתחרות בשטח ולאחר מכן גם בכביש, עוד לפני שרכבתי עם הקבוצהWhite City Racing, חשבתי כמו כל ישראלי/ת קלאסי/ת- מתחילים הכי מהר ולאט לאט מגבירים, או לפחות שצריך לרכב הכי חזק שאפשר בכל רגע נתון. עם הזמן, הניסיון ותוכניות האימונים (תודה מנחם ברודי!) נוצר סדר באקראיות- למשל, ביס ממשהו פעם בכך וכך זמן מחזיר ושומר על האנרגיות. אבל עדיף שהביס הזה לא יהיה מעוגיות חנק, זה רעיון פחות טוב... עוד דוגמה: אי אפשר להחזיק ספרינט למשך שלוש שעות במרתון בארי, סמכו עלי. עד כה מידע בסיסי למדי.

אבל, האם ידעתם למשל שלא תמיד הפלוטון רוכב חזק?? לפעמים סתם רוכבים בכאילו, נשבעת! אבל כשהפלוטון מתעורר לרגע או כשנפתח פער קטן אחרי פניה למשל, צריך להאיץ לכמה רגעים (שעלולים להרגיש כמו נצח) כדי לחזור לעניינים. ועכשיו אתרגם את הסיטואציה הזו לשפת המאמנים: "חזרות מרובות של אינטרוולים קצרים (~15 שניות) בקאדנס גבוה עם עצימות בינונית ביניהם". צ'ינג צ'ינג! לכמה מכם נפל האסימון שזה אותו הדבר בדיוק?

בואו ננסה לתרגם הפעם לכיוון ההפוך- אני אכתוב בשפת המאמנים ואתם תנסו לחוש את הסיטואציה במציאות: דקה של All Out, מנוחה עד שהדופק יורד מתחת ל-130bpm ואז שוב, 6 פעמים. נשמע די פשוט, לא? יש פה תעתוע, החלק הקשה הוא ממש לא האינטרוול. בהתחלה לקח לי יותר מחמש דקות כדי לרדת מהדופק הזה! רק חשבתי על להתחיל את האינטרוול הבא ועל איך זה מרגיש כשעושים All Out ועל להצליח להוריד את הדופק הכי מהר שאפשר, על כל הדברים המלחיצים שבדיוק מונעים מהדופק שלי לרדת. ומה הפירוש בשפת המציאות? את זה גיליתי בתחרות בשישי האחרון. הכוונה היא לשמור את הדופק הגבוה למתי שצריך אותו (ראו פסקה קודמת), ולא לבזבז את הפוטנציאל לסרק. ככה שמרתי על הפלוטון ויכולתי להאיץ כשצריך יותר פעמים ממה שחשבתי שאצליח! אף אחד לא אמר לי לנסות ולשלוט על הדופק ברגעים שלא רוכבים חזק, כבר עשיתי את זה מתוך הרגל. גלינג גלינג!


הדבר הכי מפתיע בסיפור הזה, שאלו בדיוק הדברים שהתאמנתי עליהם שוב ושוב עם חברי מ- White City Racing בלי לחשוב יותר מדי על למה אנחנו עושים את זה. בפועל קלטתי את הפואנטה של התרגילים רק כשהשתמשתי בהם על דעת עצמי ובאופן אינטואיטיבי תוך כדי תחרות. עד היום, אם תסתכלו טוב, תוכלו למצוא כמה אסימונים שנפלו לי על שבילי פארק אריאל שרון בתחרות משישי האחרון.

מוסר ההשכל להיום- 1. כמו שכבר אמרתי בפוסט הקודם: תסמכו על המאמן שלכם. 2. אסימונים נופלים בדרך הקשה.


27 views

© White City Racing. Proudly created with Wix.com

email: whitecityracing@gmail.com