• hadadidror

You Can't Always Get What You Want

לא רציתי לצאת הבוקר לרכב. לעזאזל, לא רציתי לצאת מהמיטה...

היה עדיין חשוך וקריר, 7 שעות שינה לא הספיקו לי ובכלל, זו לא רכיבת קבוצה של White City Racing, אז אין למי לאחר. גם אין איזה אימון חשוב ומאתגר שידרבן אותי, סך הכל רכיבה קלה שכל יעודה הוא לשמור על דופק קל-קל גבוה, לא מרגש, אפילו לא הבנתי מה הטעם בזה. עוד בצד השלילי של המאזניים- היום אני אמורה להתנסות בפעם הראשונה ברכיבה בצום. למי שלא מכיר אותי, רק המחשבה על לא לאכול הכניסה אותי לסטרס. למה לעשות את זה לעצמי?? רק למאמן מנחם ברודי הפתרונים...

אז איחרתי לעצמי בחצי שעה, אבל בסוף המשמעת הארורה שלי לא הניחה לי וגררתי את עצמי החוצה עם הנחמה היחידה שלי באותו הרגע, נגן המוזיקה (עם אוזניה רק באוזן ימין, תרגעו).

בהתחלה עוד הייתי ממורמרת, אבל כמו מישהו עצבני שמצחיקים אותו למרות שבא לו להישאר עצבני, ה-outdoors חלחלו מעבר למרמור והחיוך הפציע בלית ברירה. קצת שמיים כחולים וכמה קרני שמש, טיפה ירוק בעיניים והופ, כיף לי. הנה מה שקרה לי בעקבות זה:



פרספקטיבות חדשות אז נכון שאני במסלול הבית בפארק אריאל שרון, (או חירייה למתקשים) אותו חרשתי אין ספור פעמים לפחות עם אימוני WCR בימי שלישי, אבל הרכיבה ה"פשוטה" הזו היתה בכל זאת שונה מהאחרות. בשביל הגיוון רכבתי הפעם על אופני השטח (טוב בסדר, גם בגלל שלא ניקיתי את אופני הכביש מהגשם של אתמול) ופתאום המסלול משתנה. במקום לרכוב בניחותא על אספלט, רכבתי בשטח המקביל אליו. כביכול הבדל של מטרים בודדים, לא בטוחה אפילו שרואים את ההבדל בGPS של הגרמין, אבל מה שרואים מכאן לא רואים משם. היתה לי זווית טובה לתוך ערוץ הנחל, ככה שהופתעתי לראות עשרות עופות מים קטנים שטים להם בזרם, נחבאים משאר היצורים העוברים בפארק ממש קרוב אליהם מבלי לדעת. עוד הפתעה טובה היתה לפגוש חברים/ות ורוכבים/ות אחרים/ות שאני לא רואה שם בדרך כלל, אולי מאחר וזה לא היה היום הקבוע של WCR שם. מה שגרם לי לחשוב- מה עוד קורה בפארק הזה בימים שאני לא מבקרת בו?


זמן לדברים שמזניחים מכירים את האמרה הזו שכדאי לתת לילדים להשתעמם לפעמים, ככה מאפשרים דרור ליצירתיות ומפתחים יכולות עצמאיות? אז כזה. מכוון שכבר הייתי בחוץ עם מצב רוח חביב ובלי מטרה מיוחדת, או יותר נכון במטרה שלא להתאמץ, חיפשתי איך לנצל את הזמן למשהו מועיל. נזכרתי שתמיד אמרתי לעצמי שאני צריכה להתאמן על להשתמש ביד שמאל, למשל בשביל להוציא את הבקבוק מהשלדה ולשתות. תמיד גם עניתי לעצמי שזה רעיון טוב, אבל לא מתאים כרגע כשאני רוכבת חזק או עם הקבוצה מסביבי. אז... כנראה שהזמן הגיע!



עוד דבר מוזנח שהתכוונתי להתאמן עליו הוא לרכב בלי ידיים. שוב, משהו שלא רציתי לעשות ליד רוכבים אחרים או בעצימויות גבוהות כפי שקורה ב WCR לא מעט. אז אם לא עכשיו, אימתי?? טיפ קטן: אפשר למצוא זמנים "מתים" כאלה להתאמן על מיומנויות תוך כדי זמני התאוששות ארוכים שבין אינטרוולים, ככה פחות משעמם.


אז נכון שהיתה חסרה לי חצי שעה וקצת הייתי רעבה, אבל הייתי מרוצה מעצמי ומכל מה שקרה לי והספקתי ברכיבה הזו. עוד מוסר השכל חשוב מהסיפור הזה- לפעמים צריך פשוט לסמוך על המאמן.


ואסכם את העניין במילות האבנים המתגלגלות-

You can't always get what you want, but if you try sometimes, well, you might find you get what you need!


https://www.youtube.com/watch?v=7S94ohyErSw

27 views

© White City Racing. Proudly created with Wix.com

email: whitecityracing@gmail.com